חובבי קינואה בכל העולם קרועים בינם לבין עצמם והחלו לחוש רגשות אשם כאשר מיני ידיעות וסיפורים אודות חקלאים בדרום אמריקה החלו להתפשט. למי שלא בקיא ברזי הדיון, הנה תקציר: מקור הקינואה הוא בהרי האנדים שבדרום אמריקה. בעשור האחרון חלה, כידוע, עלייה מטורפת בביקושים לקינואה ועליה זו בביקושים הביאה לעליית מחירי הקינואה. השמועה אומרת שמאז שהמערב נחשף לקינואה והביא לעליית מחירה האיכרים הדרום אמריקאים, שעד אז חיו בעיקר על המזון הזה, כבר לא יכולים להרשות אותו לעצמם – כי הוא יקר מדי עבורם, והם הרי רק איכרים פשוטים.
הסיפור הזה מתגלגל כבר כמה שנים והוא גורם לחוסר נוחות בקרב בני הקהילה הטבעונית, שאני נמנית עליה בגאווה. ואכן, גם אני שאלתי את עצמי לאחר ששמועות אלו הגיעו לאוזניי כיצד יכול איכר פשוט מפרו או מבוליביה להרשות לעצמו קינואה אם כעת מחירה הוא פי שלוש מבעבר?!.
למרבה המזל העולם שלנו הוא כפר גלובלי קטן וממש ולאחרונה איכרים רבים בדרום אמריקה החליטו לענות לכל הטענות שעלו לאחרונה.
מה אומרים בהרי האנדים?
לטענת החקלאים שבהרי האנדים המצב אף פעם לא היה טוב יותר. מאז שהקינואה הפכה למוצר כל כך פופולארי בעולם המשכורות שלהם עלו. מאז 2006 מחירי הקינואה שילשו את עצמם, החקלאים שותלים יותר יבול, קוצרים יותר יבול ועל כן גם מרוויחים יותר כסף.
נינה חקלאית בבוליביה מספרת: " הקינואה ממש גרמה לעלייה באיכות החיים בכל האזור שלנו ולא רק עבור החקלאים".
אדוארדו רולט, משווק קינואה, מספר: "אני מקפיד לבקר אצל ספקי הקינואה שלנו בבוליביה. אני רואה שהם משאירים קינואה למחייתם, אין להם מחסור ואיכות החיים שלהם נמצאת במגמת עלייה מתמדת. אני מייצג חברה, והחברה שלי חרטה על דיגלה סחר הוגן. אם הייתי חש שיש כאן חוסר צדק לא היינו מוכרים את המוצר. חד וחלק.
החקלאים שנהגו לאכול קינואה באופן מסורתי, עדיין אוכלים קינואה. ומאחר וההכנסה שלהם עלתה הם יכולים לגוון עוד יותר את התפריט היומי שלהם. משההכנסה שלהם עלתה הם החלו לרכוש יותר עגבניות, אורז, ירקות ופירות שעד עכשיו לא יכלו לרכוש".
אבל נינה ורולט הם לא העדים היחידים לכך שהבום הגדול של הקינואה הביא לעלייה באיכות החיים של החקלאים הבוליביאניים. גם פאולו לגונה, אנתרופולוג שחוקר את השפעת הקינואה על הקהילה המקומית בבוליביה סבור כך. על פי לגונה, העלייה בפופולריות של הקינואה הביאה לעלייה בהכנסות של האזור ההררי הדרומי בבוליביה, אזור הידוע כעני ביותר בבוליביה (ובוליביה נחשבת לאחת המדינות העניות ביותר בדרום אמריקה)."
לגונה מודע לכך שמחירי הקינואה עולים, גם עבור המקומיים. אך הוא טוען כי "עבור המקומיים הכפריים ועבור משפחות האיכרים שחיות בדרום ההררי של בוליביה אין שינוי בכמות הצריכה של הקינואה, הם עדיין יכולים להרשות לעצמם את אותה הכמות של קינואה, למרות עליית המחירים ובזכות העלייה בהכנסה שלהם".
אין ספק שהנתונים שמגיעים אלינו ישירות מן החקלאים שבהרי האנדים שופכים אור חדש על תעשיית הקינואה ומציגים את הענף באופן קצת יותר ראליסטי. העובדות והאנשים שהוצגו כאן בהחלט הרגיעו אותי ושמו סוף לאי הנוחות שחשתי עד לאחרונה בנוגע לקינואה.
אז שיהיה בתאבון!
להגיב