רבים מאתנו יודעים רק "בערך" מה משמעות ספירת העומר. מה מקור השם, מקור המצווה והפרטים המדויקים לקיומה. בעיקר רובנו יודעים (אולי רק אני?) שכשרואים יותר גברים מזוקנים מהרגיל בין מרץ למאי זה כנראה אומר שסופרים 50 ימים עד חג השבועות, כהכנה לקראת מתן תורה. עוד כמה חידודים לגבי ספירת העומר שאולי ירחיבו את אופקיהם של חלקנו מובאים לפניכם:
אז למה בעצם מקיימים את ספירת העומר? כאמור, הספירה מהווה התכוננות לקראת מתן התורה בחג השבועות. נהוג לפרש כי כשיצאו עם ישראל ממצרים, הם היו שקועים ב-49 שערי טומאה. הספירה מ-1 ל-50 מציינת את העלייה ההדרגתית מתוך הטומאה ושלבי ההיטהרות מדי יום ביומו, כך שביום החמישים, נחלצו מכל 49 שערי הטומאה והגיעו עד הטהרה המוחלטת למעמד קבלת התורה הרי הוא חג השבועות.
בניגוד למנהגים אחרים החקוקים היטב במסורת היהודית, ספירת העומר היא מצווה מפורשת וחד משמעית שניתנה לנו מן התורה. כפי שמצוין בבירור בספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ט"ו: "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה…תספרו חמישים יום".
אם תהיתם מניין מגיע השם 'ספירת העומר', יש לכך הסבר פשוט למדי – בימי בית המקדש, היו בני ישראל מקריבים ביום השני של חג הפסח קורבן מיוחד (קורבן שעורים) בשם "קורבן העומר". רק אם היו מקריבים את קורבן העומר, הותר לבני ישראל להשתמש בתבואה החדשה שהוקצתה לאותה שנה. לפיכך, היום השני של פסח בו הוקרב קורבן העומר הוא היום שבו מתחילה הספירה ולכן גם מתקרא בשם זה.
לספירת העומר יש מספר כללים ודיוקים שיש לעמוד בהם על מנת לבצעה נכונה. למשל, הספירה נעשית כל ערב בערך חצי שעה לאחר השקיעה בצאת הכוכבים. כמו כן, ספירת העומר גם מתבצעת בעמידה בלבד, כפי שצוין בספר דברים, פרק טז, פסוק ט': "מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות" שעל פי דברי חז"ל משמעו "אל תקרי בקמה אלא בקומה", דהיינו יש לספור בעמידה.
חלקנו או אולי רובנו סבורים שתמיד החלה הספירה ביום השני שלפסח, אך מסתבר שלא תמיד היה כך הדבר. בתקופת בית שני, התנהל מאבק בין הצדוקים לחכמי ישראל לגבי הזמן בו יש להתחיל לספור. הצדוקים סברו כי הספירה צריכה להתחיל ממחרת השבת, כלומר יום אחרי השבת הראשונה שלאחר פסח ולא ממחרת פסח.
על פי ההלכה, אם נשאל אדם "מהי הספירה לעומר היום?", אין לענות אם טרם התבצעה הספירה לאותו יום שכן אז זוהי ספירה ללא הברכה. ניתן להגיד מה הייתה הספירה אתמול ומכך יסיק השואל את התשובה לשאלתו.
חרף העובדה שהמצווה היא ספירה של 50 ימים ('תספרו חמישים יום'), את היום של חג השבועות שהוא למעשה היום החמישים במספר, אנו לא סופרים. שכן הכוונה היא להגיע 'עד' היום ה-50, אך לא לכלול אותו.
להגיב
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.