מאת דפנה שם טוב
יונג היה תלמיד של פרויד אשר קיבל (בין היתר) את המבנה הטופוגרפי של הנפש שפרויד הגה, אך היו ביניהם משברים ומחלוקות שהביאו את יונג לפיתוח תיאוריה משלו. לפי המבנה הטופוגרפי של פרויד, הנפש בנויה מ-3 רמות: מודע, סמוך למודע ולא מודע. יונג הרחיב מעבר למבנה זה והוסיף את הלא מודע הקולקטיבי, אשר השפיע רבות על התפתחות התיאוריה שלו.
לדעתו של יונג, הלא מודע הקולקטיבי הוא אחד המושגים התיאורטיים הכי לא מובנים שלו על ידי הסביבה. יונג תיאר את הלא מודע הקולקטיבי כחלק מנפש האדם. בלא מודע האישי יש את החוויות האישיות של האדם אשר פעם היו גלויות והפכו ללא מודעות דרך מנגנונים של שכחה או הדחקה. בשונה מהלא מודע האישי, הלא מודע הקולקטיבי אינו תלוי בחוויות האישיות של האדם. החומרים שבלא מודע הקולקטיבי מעולם לא היו במודעות ולא נרכשו באמצעות חוויות הפרט, אלא הם קיימים בשל המורשת שלנו. זהו בעצם מאגר מולד של ידע אנושי והתנסויות אנושיות שבתוכו מקודדת החוויה האנושית מזה אלפי שנים. מאגר זה הינו אוניברסלי ואינו תלוי תרבות. כלומר, לפי יונג, יש ישות נפשית נוספת לזו האישית, והיא קולקטיבית, אוניברסלית, מולדת, לא אישית מטבעה וזהה בקרב כלל האנושות.
התוכן של ישות נפשית זו, הלא מודע הקולקטיבי, מורכב בעיקרו מארכיטיפים. (הארכיטיפים קיבלו בעבר שמות שונים בתחומי ידע שונים, כמו דת ומיתולוגיה, אך הם מייצגים רעיון דומה לזה של יונג). ארכיטיפים הם צורות מוגדרות בנפש האדם שקיימות תמיד ובכל מקום. הארכיטיפ הוא התבנית שמאגדת בתוכה את הידע, החשיבה והרגש האנושיים. ארכיטיפים פופולאריים הם ארכיטיפ האם, האב, הילד, הזקן החכם, הלידה מחדש, המוות, האנימה (החלק הנשי בגבר), אנימוס (החלק הגברי באשה) ואלוהים. לכל ארכיטיפ יש שני צדדים: צד חיובי וצד שלילי.
לדוגמא, יונג מסביר את ארכיטיפ האם שקיים בווריאציות רבות גם במיתולוגיה כבעל צדדים חיוביים ושליליים. לדעתו, מושג האם נתפס באופן דואלי ואוניברסלי, כאם מגנה, מטפלת ומעניקה חיים (מהצד החיובי), אך גם כאם שיכולה לפגוע ולקחת חיים (מהצד השלילי). עדויות לפן השלילי של האם הדואלית ניתן למצוא באלות הרוצחות במיתולוגיה היוונית, בהל מלכת השאול במיתולוגיה הנורדית, ואף ביהדות כאשר חז"ל מפרשים את המילה רחם כמקבילה לקבר (בבלי שבת קכט א).
הארכיטיפים שבלא מודע הקולקטיבי מתבטאים באמצעות קומפלקס, מושג מרכזי נוסף בתיאוריה של יונג. קומפלקס הוא מבנה או אסופה של רגשות, התנהגויות ותחושות שממוקדים סביב ארכיטיפ אחד ויכולים לבטא כלפי חוץ את התפיסה הלא מודעת של אותו ארכיטיפ. למשל, אם לאדם יש קומפלקס אם חיובי הוא תופס את דמות האם בהערצה ויכול לבטא זאת בהתמסרות לאחר, בהקשבה, דאגה לאחר או הקרבה עצמית. אם לאדם יש קומפלקס אם שלילי הוא יבטא פחד מאימהות ומנשיות, ורתיעה מכל דבר שקשור לאימהות.
קומפלקס אם שלילי יכול להוביל לתוצאה חיובית ולהיפך. לדוגמא, אדם עם קומפלקס אם שלילי שנרתע מנשיות ואימהות יכול להתמסר כל כולו לחקר המדע, להימנע מחתונה והבאת ילדים אך ימציא המצאות וגילויים חדשים שיכולים לקדם את לאנושות. מנגד, אישה עם קומפלקס אם חיובי יכולה להתמסר כל כולה לגידול ילדיה, אך לאחר שאלה יעזבו את הקן, היא עלולה להרגיש כי ויתרה על עצמה והקריבה קורבנות גדולים מידי עבורם.
לסיכום, נראה כי לתפיסתו של יונג, הלא מודע הקולקטיבי והארכיטיפים אשר שוכנים בו מושפעים מניסיונות וחוויות החיים של כלל האנושות בעבר ומנתבים את חיינו בהווה ולעתיד. הם משותפים לכולנו, בכל התרבויות ובכל הזמנים. ניתן לחקור וללמוד על הארכיטיפים הן דרך סיפורי עמים ומיתולוגיות והן דרך חקירה אישית של הקומפלקסים השונים שמרכיבים אותם, אשר משתנים מאדם לאדם.
להגיב