לעולם לא אשכח את המבטים המאוכזבים של הוריי כשהודענו להם שהחתונה שלנו לא הולכת להיות גדולה. הם השפילו מבט כאילו עמדתי לדרוס את חיית המחמד האהובה שלהם (הכלבה ליאונה), אבל אחרי שאת מאכזבת את ההורים כל כך הרבה פעמים בחיים, מה זו עוד אכזבה לרשימה המתארכת???
אכזבתי אותם כאשר עזבתי את התיכון בכיתה יא' (היום אני לקראת סיום הדוקטורט), אכזבתי אותם כשהפסקתי לאכול בשר (אימא שמה על עצמה שק ואשכרה ישבה עליי שבעה), אכזבתי אותם שלא התחתנתי עם השכן המוצלח שייועד לי (מצטערת שאני לא חיה במאה ה-18) ועכשיו הם מאוכזבים שאני מחפשת מקום לאירועים קטנים בתל אביב כדי לערוך שם את החתונה האינטימית שלנו.
הם לא הצליחו להבין איך אנחנו מוותרים על החברים שלהם מהעבודה, איך אנחנו לא מזמינים את הדודה מדרגה שנייה שחינכו אותי לשנוא לאורך כל הילדות (אבל חייבים לנכר לה את העיניים כשהבת מתחתנת), איך אני לא מזמינה את השכן שייועד לי מגיל קטן ולמה אנחנו בכלל מחפשים מקום לאירועים קטנים בתל אביב כשיש 15 דקות מהבית את אולם האירועים המפואר "ארמונות אדלין".
הפער ביני לבין הוריי הוא פער של 30 שנה, זה פער של קצת יותר מדור והוא ניכר כמעט בכל תחומי החיים. אני מהדור הזה שאביב גפן שר עליו "דור מז…." וכמו שמן ומים לא מצליחה להתערבב עם דור ההורים שלי.
כדי להנמיך את להבות האכזבה החלטנו, בן זוגי ואנכי, לשתף אותם בהתלבטויותינו ובמסע החיפוש אחר מקום לחתונה הקטנה שלנו בעיר הגדולה. הם הצטרפו אלינו בחוסר ברירה מופגן כאשר אימא מצוידת בתמונות תדמית משויפות של אולם האירועים "ארמונות אדלין". תמונות אלו הועברו אלינו לעיון יסודי ומעמיק בכל פעם שסיימנו לסקור מקום פוטנציאלי בתל אביב והיתרונות של "ארמונות אדלין" הודגשו באוזננו – חזור והדגוש. ככה זה הורים, אי אפשר איתם ואי אפשר בלי הצ'ק שלהם.
אז אחרי שהם קדחו לנו במוח במשך יום שלם, אחרי שכיתתנו את רגלינו בשפע של מקומות לאירועים קטנים בתל אביב ואחרי אינספור ויכוחים הגענו למקום מיוחד. זו הייתה מסעדה טבעונית קסומה עם קונספט מגניב ומוניטין מפואר. למזלי אימא שלי ראתה את בעלי המסעדה בטלוויזיה פעמים רבות וכשהיא פגשה בבעלי המקום היא התרגשה כמו ילדה קטנה שפוגשת פיה. מרוב יראה וכבוד היא לא הצליחה לדבר והיה ניכר שהביקור במסעדה הזו הפך לגמרי את השקפת עולמה.
את אלבום התמונות של "ארמונות אדלין" היא הכניסה עמוק עמוק לתיק ואת הטרוניות על אופי החתונה, גודלה ומהותה החליפו מחמאות על המקום, מעלותיו הרבות ואיך האירוע שלנו הולך להפיל מהכיסא אל הרצפה את דודה חיה העשירה והקנאית.
מיותר לציין שגם אנחנו הוקסמנו מן המקום, אבל זה ממש לא היה רלוונטי לפי השיחות שהתקיימו בין אבא לאימא שלי במושב האחורי של הרכב, מבחינתכם – הדיל כבר היה סגור וחתום.
כמו בכל פעם שאכזבתי אותם בעבר בסוף הדרך הם יצאו רוויי נחת ומרוצים, ועל החתונה הייחודית שלי הם עד היום מדברים! (אופס יצא לי חרוז).
להגיב